<h1>כל בו סימן קכ"ז בשם התשב"ץ</h1>
<h2>דף ג.</h2>
דין כל אדם יכול לכוף את אשתו לילך עמו לדור בעיר אחרת באותה מדינה. אבל ממדינה למדינה לא. כי מה שהספר אומר מנוה הרע לנוה היפה אינו יכול להוציא זה הוא רוצה לומר ממדינה למדינה. והר"ף הגיה (לפי האי פירושה) [לפי' הקונטרס] משמע דאפילו באותה מדינה קאמ' (וממדינה למדינה) [מיפה ליפה] אין מוציאין וכן משמע דהא דקאמר מנוה הרע לנוה היפה אין מוציאין אפי' באותה מדינה נמי קאמר (מדין דיהיב) [מדקא יהיב] טעמא לפי שנוה יפה בודק וכו'.
<h2>דף כג.</h2>
ורב האי ז"ל פסק מי שנשבע בנטילת חפץ אפילו [בטלית או] בתפילין צריך לקיים שבועתו ואין יכולין להתיר לו אפילו לדבר מצוה. והר"ף ז"ל הגיה מיהו התוספות פסקו דלדבר מצוה מתירין אפילו על דעת רבים. ובלא דבר מצוה מתירין רק שלא יהא על דעת רבים.
<h2>דף כד.</h2>
ואינו יכול למכו' לא בגדי אשתו ולא בגדי בניו ולא למשכנם כדאיתא בבבא קמא פ' הגוזל [ק"ב ע"ב] אחד המקדיש ואחד המעריך אין לו בכסות אשתו ולא בכסות בניו מדקאמר אין לו משמ' שאין [לו] בשום ענין.
